לשנות את גיל הגיוס לצבא לגיל 20. 

עובדה היא שמוח האדם מגיע לבשלות ולבגרות רק לקראת גיל 21. הנערים והנערות שאנחנו כהורים, נדרשים לשלוח לצבא אינם בשלים דיים להתנהל מול הקשיים המנטליים והרגשיים שהמסגרת  הצבאית יוצרת אצלם.

בחוגים רחבים הולכת ומבשילה ההכרה שיש לדחות את גיל הגיוס. ולאחרונה הוקמו מסגרות שונות כהכנה לגיוס. הקביעה שנעשתה ב"חוק שירות בטחון" לגילו של המתגייס לשירות בטחון אינה מתאימה ואינה מועילה. כיום, הגיל המינימלי להגדרה "מיועד לשירות ביטחון" הנו - 16.5 וגיל הגיוס עומד על 18. זאת אומרת שבגיל 17 נבחן ילדכם אודות הכישורים שלו והיכולות שלו, ועל פי זה הצבא מבקש לשבצו לתפקידים. דווקא בגיל זה, כאשר הנער/ה מגדירים את זהותם מבחינות רבות ובלי שליטה הם חווים תנודתיות רבה במצבי הרוח, ברגשות ובהתפתחותם הפיזיולוגית, הם נדרשים להיבחן באשר לאישיותם וליכולותיהם לשנים הקרובות.

מבחני המיון לצבא, איכותיים ככל שיהיו, לא יכולים להתמודד עם התנודתיות של כל מלש"ב,

אבל הפיכתו של האדם לבוגר מסתיימת בגיל 21 לערך. על סמך מחקרים רבים, מסתמן שהתנהלותו של הנער המתבגר יכולה לנבוע מנוירוביולוגיה ולא מהשתוללות של הורמונים כפי שהיה מקובל לחשוב עד עתה. דבר זה שופך אור חדש על התפיסה הרווחת שהצבא יחנך ויאפס אותם, שמסגרת צבאית תועיל להם. כעת, יש מקום לבסס את ההבנה שהתפתחותו של המלש"ב והצלחתו בשירותו הצבאי תלויה בראש ובראשונה מקשרים נוירולוגיים במוח.

לא בכדי, מעטים מידי מתקבלים לקורס הטיס  לדוגמא. השיקול על קורס יקר וארוך עומד בעינו. בהחלט יש מקום לתהליך מיון מורכב ומשוכלל. אולם, אני טוען, שרק מעטים מצליחים לעבור את המבחנים הללו כי רק הם בעלי הבגרות המנטלית שהגיעה  לרמה המתאימה הנדרשת מאדם בוגר ולא מאדם שטרם השלים את התפתחותו. זאת אומרת, שמועמדים רבים אחרים, אשר נושרים בתהליך המיון או כלל אינם מגיעים אליו, נפסלים לא בגלל יכולותיהם בעתיד לתפקד כטייסים, אלא, בגלל החלטה שרירותית משנת 1949 שעל פיה, המיון הצה"לי מתחיל בגיל 16 וחצי.

היתרונות לכך רבים:

באפשרות החדשה, נפתח למלש"בים אופק שירות אחר לחלוטין. היכולת שלהם להתמודד עם עומסים שכליים ורגשיים שונה לאין ערוך מהקיימת.

גם משיקולי מערכת לתיקון גיל גיוס יש השלכות נפלאות אחרות. יותר חיילים בוגרים. יותר שקולים. פחות פזיזים. פחות טעויות אנוש. יותר משכילים(וזאת במידה והללו המתנדבים ליחידות המובחרות יידרשו להמשיך ללמוד ולהתפתח עד הגיעם לגיוס).

ההשלכות החברתיות גם הן עצומות. ראשית, יותר אקדמאים מנוסים יוכלו להשתלב בחברה מיד עם תום שירותם הצבאי. שנית, היום, הנושא "החם" של גיוס בני הישיבות, שלטענת נציגיהם טרם השלימו את לימודיהם, יוכלו להשתלב בקלות במערכת הצבאית  והקרע הגדל והולך בין תלמידי ישיבות לבין אלו המשרתים בצבא יקטן: הם גם יוכלו להשתלב בשירות הצבאי ובקרב הציבור שנושא בנטל כיום תהיה תתפתח הבנה וסבלנות היות וגם הם מתגייסים בגיל 21

כידוע, המלש"בים שרק סיימו לימודי תיכון נדרשים להצטרף למסגרת צבאית למשך שלוש שנים לפחות.

קצת רקע:

חוק שירות ביטחון הראשון שנחקק ב-1949,  עליה חתם דוד בן-גוריון כראש הממשלה הזמנית ב-31 במאי 1948. קבע כי "במצב חירום יונהג גיוס חובה לצבא-הגנה-לישראל על כל שירותיו". מאז ועד היום מדינת ישראל עדיין במצב חירום.

כיום, רוב המתגייסים הם בגילאי 19-18. החוק מאפשר גם גיוס מגיל 17, אם המתגייס עצמו וכן הוריו או האפוטרופוס שלו הסכימו לכך. 

המסגרת צריכה לאפשר למועמדים ליחידות מובחרות לבחור שמא ירצו להמשיך את לימודיהם לתואר במסלולים שונים ובתמורה, יחתמו שנת שירות נוספת. 

בגיוס לצבא לאחר גיל 20 כולם ייצאו נשכרים:

המועמדים יוכלו לסיים את ההתפתחות הקוגנטיבית שלהם במלואה ויגיעו לצבא בשלים ובוגרים: פחות קשיים, פחות טעויות, פחות קבלת החלטות פזיזה וכו'..

ההורים: יוכלו לדעת שילדיהם נמצאים במסלול אקדמי וצבאי וגיוסם ייעשה בתום הלימודים וכשהם בשלים דיים לקבל לידיהם נשק ולהתנהל במערכה של חוסר וודאות. 

המדינה: יותר אקדמאים, יותר מוטיבציה, יותר איכותיים ובנוסף תיקון העוול שנגרם מידי שנה לאלפי מתגייסים טריים שאינם בשלים ואינם מצליחים להתמודד עם המורכבות של המערכת הצבאית. משוחררים אקדמיים יוכלו להשתלב ביתר יעילות מיד עם תום שחרורם מהצבא (במידה ויבחרו להשתחרר). 

הצבא: יקב לידיו לוחמים איכותיים ובוגרים, אחראים ומנוסים יותר. פחות טעויות אנוש, פחות פציעות וסכנות. יותר שיקול דעת, התחייבות לשירות ארוך יותר מהמקובל. אופק שירות איכותי יותר.